תקופת החגים יכולה להיות מאוד מאתגרת לילדים – בעיקר בארוחות החג ובעיקר עבור ילדים על הרצף.
למה?
כי לפעמים אנחנו מארחים, ומגיעים אלינו אנשים חדשים שהילדים לא מכירים; ולפעמים אנחנו מתארחים בבית של אנשים שהם לא מכירים. הם צריכים לשבת ליד השולחן ולאכול אוכל שהם אולי לא מכירים את הטעמים או את הריחות שלהם. גם קולות דיבור חזקים מדי יכולים לאתגר, או שיחות שמתנהלות במקביל מעל הראשים שלהם…
כל הדברים האלה יכולים לאתגר כל אדם, גם מבוגרים וגם ילדים – ובמיוחד ילדים על הרצף.
ומה עם ההורים? גם הם עלולים למצוא את עצמם מתמודדים עם אתגרים בארוחת החג. למשל, כשקרובי משפחה רחוקים פתאום רואים את הילד ומתחילים לשאול שאלות לא נוחות ולא נעימות (“מה, הוא לא כמו כולם?”; “הכול בסדר איתו?”; “למה הוא לא מפסיק להתנדנד?”). אם מדובר בהורים שעדיין מתמודדים עם הבשורה על האבחון ולא כל כך פתוחים לדבר על הנושא, אז זה יכול ליצור מתח מסוים גם להורים.
יש לכם ילד על הרצף וארוחת החג המתקרבת מעוררת בכם יותר חרדה מהתרגשות? הנה כמה טיפים שיכולים לעזור:
אם אתם מארחים – זכיתם ביתרון הביתיות
הארוחה המשפחתית הגדולה מתקיימת אצלכם בבית? אתם כבר במצב טוב, כי זה חלל שהילד מכיר ומרגיש בו נוח.
- אפשר לסכם איתו מראש ש”זה בסדר לקום מהשולחן כשלא נוח לך” ולאפשר לו ללכת לשחק בחדר שלו או בפינת המשחקים הקבועה.
- חשוב לדאוג שבשולחן יהיה האוכל שהוא אוהב (לפחות מאכל או שניים).
- וכמובן לבצע הכנה מוקדמת: להכין אותו לכך שיגיעו אנשים, לספר לו מי הם, כמה הם וכו’.
- עבור ילדים שיש להם בעיה חושית כלשהי אבל כן רוצים לשבת בשולחן, אפשר מראש להכין אוזניות שמונעות רעש ולתת לילד את האפשרות להשתמש בהן לכשיחליט.
אם אתם מתארחים בבית אחר
זה מצב מורכב יותר, אבל עדיין אפשר להתמודד איתו.
- קודם כל, למרות שזה לא הבית שלכם, עדיין כדאי לדאוג לחלל ייעודי בבית שהילד יוכל לגשת אליו כשהוא מרגיש מוצף.
אם מתארחים בבית מוכר, למשל של סבא וסבתא או בית אחר שהילד כבר מכיר, מצוין! – אפשר לדבר מראש עם סבא וסבתא כדי לארגן עבורו פינה או חדר.
אם מתארחים אצל דודים רחוקים, בבית לא מוכר, חשוב מאוד להגיע קצת לפני הזמן כדי לעשות סיור כהכנה מוקדם (ולא כשכל האורחים כבר יושבים ומדברים סביב השולחן). בפרט אם מדובר בילד שנמצא בתהליך גמילה, צריך להראות לו איפה נמצאים השירותים ולומר לו שכאן הוא יכול לעשות כשהוא צריך. - גם במקרה הזה, אם מדובר בילד עם בעיה חושית, אפשר להביא איתכם אוזניות מונעות רעש ולתת לו את האפשרות להשתמש בהן לכשיחליט.
- אני גם ממליצה להביא איתכם לארוחת החג משחק כלשהו שהילד אוהב. זה יכול להיות טאבלט או סמארטפון (כמובן עם סוללה טעונה במלואה + להביא מטען למקרה הצורך), ואם מתארחים אצל משפחה שומרת מסורת, אז משחק, בובה או ספר. המטרה היא שיהיה משהו שהילד יוכל להתעסק בו ברגע שירצה לקום מהשולחן. יכול להיות שכדאי לחשוב על משחק שאפשר לשתף בו ילדים אחרים שהגיעו לארוחת החג, אבל מה שחשוב ליצור סביבה נוחה וטובה עבור הילד על הרצף: הוא נמצא בסביבה שהוא פחות מכיר, ולכן רצוי שלפחות יהיה לו משחק מוכר.
- אם הילד לא מצליח להרגיע את עצמו, הוא מוצף וקשה לו, חשוב מאוד להבין שזה הזמן לקום וללכת. גם אם מאוד נחמד סביב השולחן, גם אם עדיין לא הוגש הקינוח, וגם אם אתם בדיוק באמצע סיפור מצחיק על משהו שקרה בעבודה – אל תמשכו את הזמן. לא “עוד עשר דקות”. לא “עוד משחק אחד”. אם הוא הגיע לסיטואציה שבה כל מה שהבאתם איתכם כבר לא עוזר לו – לא המשחק, לא האוזניות… – הבינו את הצורך שלו ולכו.
- גם כשמתארחים בבית אחר, תוכלו לתאם עם המארחים שתהיה על השולחן לפחות מנה אחת שהילד מכיר ואוהב. אבל שימו לב: לא שהם יכינו את מה שהילד אוהב, אלא אתם. לפעמים תבלין אחר, העובדה שזאת לא היד של אמא או אפילו הנראות החיצונית של המאכל קצת שונה – כל אלה יכולים לגרום לילד להימנע מלאכול.
אני אפילו מציעה שזו לא תהיה כמות קטנה בסגנון “הנה, הכנו לך צלחת במיוחד בשבילך”, אלא ממש להכין כמות גדולה, לשים אותה בקערה יפה בראש השולחן ולהציע את המנה הזו לכל האורחים – וכך הילד לא ירגיש זר או לא נעים, אלא רגיל לגמרי. הנה, זה האוכל שהוא מכיר מהבית, שאמא הכינה, אז אפשר לאכול מזה. - עוד הצעה שאולי תישמע שנויה במחלוקת אבל אני מאוד ממליצה עליה דווקא בהקשר של ארוחת חג עם ילד על הרצף – לקחת איתכם חטיפים ודברים מתוקים. כי בואו, ארוחת החג היא לא הזמן לחנך את הילד. זה הזמן ליצור אווירה הכי נוחה לו, ולקחת בחשבון שיהיה לו קשה בגלל כל מה שהוזכר קודם. אם הוא ירצה לאכול חטיף אהוב במקום את הלזניה של דודה סימה, תנו לו.
עוד שני טיפים כלליים
ההצעות הבאות רלוונטיות לשני המקרים:
- יכול להיות שסיפור חברתי יכול לעזור בהכנה המוקדמת של הילד, בעיקר הוא עדיין בגיל גן. אפשר להתחיל עם הסיפור יומיים-שלושה לפני החג, להביא אותו איתכם לארוחה, ולהגיד “הנה, זוכר את הסיפור? הנה דוד אריה, הנה דודה סימה פה”…
- שמרו על הגבולות של הילדים שלכם. יש דודים ודודות שלא ראו ילדים קטנים כבר הרבה זמן ומייד רוצים לצבוט, לחבק, לכווצ’ץ’ את הילד… אבל הגבולות של הגוף הם חשובים. תמיד. אם הילד לא מכיר את המבוגר, אז הוא לא חייב לחבק אותו. הוא לא חייב לנשק דודה שהוא פוגש פעם בשנה. הוא לא חייב לשבת על הברכיים של דוד שהוא לא מכיר. אם מישהו מגיע לחבק, אפשר לשאול את הילד אם זה בסדר, אם זה נעים לו. רצוי אפילו לעשות את זה עוד קודם, למשל: “כשנגיע, תרצה שיחבקו אותך או שתרצה שאני אעזור לך?”, ובמקרה כזה תהיו שם בשבילו, כמו מגן אנושי ששומר עליו, ותאמרו לאנשים אחרים שזה פחות מתאים.
אפשר להפוך את ארוחת החג לחוויה חיובית עבור כולם
המטרה של כולנו בערב חג היא ליהנות מהביחד, ולא להיכנס למאבקים סביב השולחן. כשאנחנו מתכוננים מראש, מתחשבים בצרכים של הילד ושומרים עליו מפני הצפה, אנחנו גם מגנים עליו וגם מאפשרים לעצמנו לחוות חג רגוע יותר. זה נכון לילדים על הרצף, ובעצם… זה נכון לכל ילד.
המלצה אחרונה: גזרו ושמרו את הדברים הללו. רשימת הטיפים הזו נכתבה לרגל ארוחת ראש השנה, אבל בעצם מתאימה לכל ארוחת חג, סעודת שבת או אירועים משפחתיים גדולים.
אני מאחלת לכם חג שמח ושנה טובה, ואם תרגישו שאתם זקוקים לעוד כלים כדי להפוך את המשפחה שלכם לשקטה ופורחת יותר – אני כאן בשבילכם. מוזמנים לפנות אליי לשיחת היכרות אישית, ויחד נמצא את הדרך שהכי מתאימה לכם.
