כשהילד שלנו רוצה משהו, וכדי לקבל אותו הוא צורח, מתפרץ או זורק את עצמו על הרצפה – זהו רגע לא פשוט של התפרצות זעם, ומבחינתנו זו סיטואציה שדורשת התמודדות עם טנטרום ועם המבטים של הסביבה. אלא שבמקרה כזה, רוב התגובות שלנו מהוות תשומת לב שלילית. הנטייה הטבעית שלנו היא לומר לו “נו תפסיק”, לשאול “למה אתה בוכה?” או אפילו לצעוק “תפסיק עם זה כבר!” – אבל כך אנחנו בעצם מעניקים לו יחס שדווקא מחזק את ההתנהגות שלו ומגדיל את הסיכוי שהוא יחזור עליה.
בואו נסתכל על זה מנקודת המבט של הילד: הוא רוצה משהו. ממתק, אולי משחק. הרבה פעמים הוא פשוט רוצה תשומת לב. ברגע שהוא יבין שההתנהגות השלילית הזו מצליחה לו, בפעם הבאה שירצה משהו – הוא יעשה את אותו הדבר: צרחות, טנטרום, בושות. ואז שוב ניתן לו תשומת לב שלילית, שרק תחזק את ההתנהגות הזו, והנה נתקענו בתוך מעגל קסמים בלתי נגמר.
תשומת לב שלילית היא כל תגובה שלנו להתנהגות לא רצויה, גם אם זו תגובה כועסת או ביקורתית.
מבחינת הילד, עצם זה שהתייחסנו אליו, צעקנו או הסברנו – זה “פרס” שמחזק את ההתנהגות.
כאשר מבינים את הקשר בין תשומת לב שלילית לבין התמודדות עם טנטרום, קל יותר להגיב בצורה שמפסיקה לחזק את ההתנהגות הלא רצויה.
עוד דוגמאות להתנהגות שעלולה להסב תשומת לב שלילית
תשומת לב שלילית לא בהכרח מופיעה כשילד פורץ בהתקף זעם. לפעמים היא מתחבאת בסיטואציות קטנות ויומיומיות שאנחנו כמעט לא שמים לב אליהן, למשל:
- כשהילד מציק לאח שלו רק כדי שיתערבו ביניהם.
- כשהוא קורא לנו שוב ושוב מהחדר גם אחרי שכבר ענינו.
- כשהוא מתווכח על כל דבר קטן (“אבל אמרת אתמול שכן!”).
- כשהוא “נמרח” בבוקר ולא מתארגן עד שאנחנו כבר מאבדים סבלנות.
בכל אחת מהסיטואציות האלה הילד לומד שדווקא ההתנהגות השלילית היא זו שמסבה אליו את תשומת הלב שלנו. לכן חשוב לזהות את הרגעים האלה בזמן – ולפעול בדרך אחרת.
איך להתמודד עם טנטרום בדרך חיובית
אפשר לתת תשומת לב דווקא כשהילד מתנהג באופן הכי רגיל שבעולם. לאו דווקא לחכות שהוא יעשה משהו יוצא דופן כדי להחמיא לו, אלא סתם כך, כביכול בלי סיבה, להגיד לו “איזה כיף שיש לי ילד כמוך”.
אפשר גם להחמיא לפעולות שגרתיות שהוא עושה – “אני כל כך גאה שאתה מצייר יפה” או “איזה יופי סידרת את החדר!”, ואפשר גם פשוט לחבק, לתת נשיקה או ליטוף. זוהי תשומת לב חיובית, והיא מחזקת את ההתנהגויות הרצויות ומגדילה את הסיכוי שהילד יחזור עליהן.
ומה בכל זאת עושים כדי להתמודד עם ילד שמתפרץ?
בגדול, כשהילד מתפרץ ומתנהג בהתקף זעם, אני ממליצה לא לעשות שום דבר מעבר לפעולה קבועה אחת: לומר לו “אני מבינה שאתה עצוב, שקשה לך ואתה ממש רוצה משהו. אבל אני לא יכולה לעזור לך כשאתה מתנהג ככה. אז לך בבקשה לחדר שלך, לא בתור עונש, אלא רק כדי להירגע. כי זה המקום הבטוח שלך. אחרי שתירגע, תצא ותוכל להגיד לי מה אתה רוצה, ואז אני ממש אשמח לעזור לך”.
אם הילד מסרב לגשת לחדר כדי להירגע, אפשר לעזור לו בעדינות, להרים ולהוביל אותו, תוך כדי שאומרים לו ברוגע “אני פה. אמא פה. כשתירגע, אשמח להקשיב לך, אבל כרגע אני לא שומעת”.
כשהוא מצליח להירגע ויוצא מהחדר, חשוב לחזק את ההתנהגות הזאת: “איזה ילד בוגר אתה. אני כל כך מעריכה את זה שהצלחת להתגבר על זה. עכשיו בוא ספר לי מה העניין”.
התמודדות עם טנטרום במקום ציבורי
העצה הכי טובה שיש לי להתמודדות עם התקף זעם במקום ציבורי היא פשוט לפתח עור של פיל ולא לתת למבטים להשפיע עלינו. גם אם נדמה שכולם מסתכלים ושופטים אותנו, רוב הסיכויים הם שהכול בראש שלנו. אנחנו לא באמת מעניינים אף אחד, והרי גם רבים מאלה שעומדים מסביב הם הורים, אז אולי הם נזכרים במצב דומה שקרה להם, ובסתר ליבם בעצם משתתפים איתנו בקושי שאנחנו חווים כרגע.
מה שהכי חשוב הוא לא לוותר לילד, כדי שלא ללמד אותו שכדאי לחזור על ההתנהגות הזו. לא לתת לו תשומת לב שלילית אלא להתעקש על שלנו, לאפשר לו להירגע ורק אז לטפל בקושי או ברצון שלו, תוך חיזוק ההתנהגות הרצויה בלבד.
עוד טיפ אחד ודי
החלטנו לצאת עם הילד לקניון, לסופרמרקט או מקום אחר שבו אנחנו יודעים שקיים סיכוי שהוא ירצה משהו ועלול לפתח התנהגות לא רצויה כמו צרחות וכו’? אפשר לקבוע איתו מראש שנקנה לו רק דבר אחד. רק ממתק אחד, רק צעצוע אחד, העיקר שזה יהיה מוגדר מראש. אפשר גם להזכיר לו מדי פעם שזה מה שקבענו איתו, ובאמת לעמוד בהתחייבות שלנו ולקנות לו את הדבר שיבקש.
ואם פתאום ירצה שני דברים או יותר? על אחת כמה וכמה: נזכיר לו שסיכמנו על דבר אחד בלבד, והוא מוזמן לבחור איזה הוא רוצה – אבל בשום פנים ואופן לא נסכים לקנות יותר ממה שהתחייבנו. אם הוא יתחיל בהתקף טנטרום, נחזור ונעשה את הפעולות שצוינו למעלה.
אגב, אפשר לציין לעצמנו בראש את אחד הדברים האחרים שהוא רצה וסירבנו לקנות לו באותו רגע – נניח ממתק קטן – ולחזור לקנות אותו מאוחר יותר, מבלי שהילד יראה. אז, אפשר לתת לו את אותו ממתק כתגמול-בהפתעה עבור התנהגות חיובית. למשל “שמעתי שהתנהגת יפה היום בגן” – בצירוף הממתק שאנחנו יודעים שהוא רוצה. והנה, במקום לתת לו את הממתק כתשומת לב שלילית, הפכנו אותו לתשומת לב חיובית.
לסיכום: הדרך הנכונה להתמודד עם טנטרום – ללא תשומת לב שלילית
התמודדות עם טנטרום דורשת מההורים המון סבלנות ומודעות. כשאנחנו בוחרים לא להעניק תשומת לב שלילית להתפרצויות זעם, ובמקום זה להפנות את האנרגיה לחיזוק חיובי ולהתנהגות רצויה, אנחנו מלמדים את הילד דרכים יעילות יותר לבקש תשומת לב ולהביע רגשות. נכון, בטווח הקצר זה קשה. במיוחד כשזה בחוץ, ברחוב או בסופרמרקט כשנדמה שכולם מסתכלים, אבל בטווח הארוך זו הדרך הטובה ביותר.
