הימנעו מביטויים מרחיקים רגשית

ילדים רגישים מאוד לאופן שבו מדברים איתם, במיוחד ברגעים של קושי או תסכול. אבל דווקא אז, כשקשה ומעצבן וקשה לעצור לרגע ולחשוב על כל מילה, דווקא אז עדיף להימנע מביטויים כמו “למה אתה תמיד עושה בעיות?” או “אתה כזה ילד קשה!” – משום שכאשר ילד שומע מילים כאלה, הוא עלול להרגיש שהוא לא מוערך או לא רצוי. במקרים מסוימים, ביטויים כאלה עלולים להפוך לצלקות רגשיות של ממש.

אז מה כן?

במקום זאת, נסו לגשת אל הרגש שמאחורי ההתנהגות. למשל, “אני רואה שאתה כועס עכשיו. בוא נדבר על זה ונסביר איך אפשר להתמודד בצורה אחרת”. כשאנחנו מספקים לילדינו את התחושה שהם מובנים ושהרגשות שלהם לגיטימיים, אנחנו מאפשרים להם לבטא את עצמם בצורה פתוחה ומקדמים דיאלוג פורה.

עוד דוגמה: ילד שחוזר הביתה כועס אחרי יום קשה בבית הספר. במקום לכעוס עליו על כך שהוא משליך את התיק על הרצפה, נסו לומר: “נראה שהיה לך יום לא קל. רוצה לשתף אותי במה שקרה?”

אל תבטלו את הרגשות של הילד

כל רגש שהילד מביע הוא לגיטימי, ואין צורך לבטל אותו או להמעיט מערכו. כשאנחנו אומרים משפט כמו “מה אתה בוכה, זה שום דבר!”, אנחנו בעצם שולחים לו מסר שהרגשות שלו לא חשובים.

אז מה כן?

הכרה ברגשות שלו יכולה לחזק את הביטחון העצמי ולקדם תקשורת כנה ופתוחה. במקום להגיד “זה שום דבר”, נסו לומר משהו כמו: “אני רואה שזה ממש מכעיס אותך. רוצה לדבר על זה?” בכך אתם מראים לילד שהרגשות שלו חשובים ושיש לו מקום בטוח לשתף אתכם.

עוד דוגמה: אם הילד בוכה כי חבר לא שיתף אותו במשחק, במקום לומר “תמצא חבר אחר”, אמרו: “זה באמת מעליב כשלא משתפים אותך. אני כאן בשבילך, בוא נראה מה אפשר לעשות.”

הגבילו את התסכול והגיבו בגישה חיובית

כאשר ילד מבטא תסכול, אנחנו נוטים לפעמים להגיב בתסכול נגדי. למשל, “למה אתה תמיד עושה לי בעיות?!”, או “אתה לא יכול פעם אחת לעשות את זה בלי לשפוך על הרצפה?” – אבל משפטים כאלה רק מחמירים את המצב משום שהם עלולים ליצור נתק רגשי ותחושת דחייה אצל הילד.

אז מה כן?

במקום זאת, נסו לתעל את הסיטואציה להזדמנות ללמידה: “אני רואה שזה מתסכל אותך מאוד. מה יכול לעזור לך להרגיש יותר טוב עכשיו?” בכך אתם מעניקים לילד כלים לוויסות רגשי, ומראים לו שאתם שם לתמוך בו גם ברגעים הקשים.

עוד דוגמה: נניח שהילד מביע תסכול מכך שהוא לא מצליח להרכיב פאזל ומביע תסכול. במקום לומר “נו, זה רק פאזל!”, נסו: “אני מבין שזה קשה כשמשהו לא מצליח. בוא ננסה שוב יחד או שננסה לחזור לזה אחרי הפסקה קצרה”.

הימנעו מהשוואות

השוואות בין הילד שלכם לאחרים, או אפילו לעצמכם כילדים, אינן מועילות ואף פוגעות בביטחון העצמי של הילד. משפטים כמו “איך אתה לא מצליח, אח שלך הצליח כשהיה עוד יותר קטן ממך”, או “אני בגילך כבר עשיתי את זה לבד” משדרים לילד שהוא לא מספיק טוב.

אז מה כן?

במקום זאת, התמקדו בחוזקות ובמאמצים של הילד: “אני רואה כמה אתה משתדל. כל הכבוד על המאמץ”, למשל. כך תעודדו אותו להמשיך לנסות ולהשתפר, מתוך תחושת ערך עצמי וחיוביות.

עוד דוגמה: אם הילד מתלונן שקשה לו בלימודים, אל תאמרו “אני בגילך הייתי תלמיד מצטיין”. אמרו: “אני רואה שאתה מתאמץ מאוד, וזה מה שחשוב. בוא נבדוק איך אפשר לעזור לך להשתפר”.

ותרו על ההאשמה העצמית

אני יודעת עד כמה הורות יכולה להיות מלא באתגרים ו… כן, גם טעויות. הרי לפני שאנחנו הורים, אנחנו קודם כל בני אדם, וכולנו טועים לפעמים. במקרים כאלה, לפעמים הכי קל לנו להאשים את עצמנו עם משפטים כמו “אני אמא גרועה”, “אני חרא של אבא” וכו’. אבל אמירות כאלה מסיטות את השיח ממנו אלינו, ולכן לא מועילות אלא רק מרחיקות.

אז מה כן?

במקום לשקוע ברגשי האשמה של עצמנו, עדיף למקד את האנרגיה במציאת פתרונות ובחיזוק הילד. במקום לומר “אני אמא גרועה”, נסו: “אני מבינה שזה לא הצליח כמו שחשבנו. איך נוכל לעשות את זה אחרת בפעם הבאה?” – כך תראו לילד שאפילו טעויות הן הזדמנות ללמידה וצמיחה.

עוד דוגמה: נניח ששכחתם לאסוף את הילד מהחוג. במקום לומר “אני לא מאמין ששכחתי, אני כזה אבא גרוע”, אמרו: “אני מצטער ששכחתי. בוא נחשוב איך נדאג שזה לא יקרה שוב.”

…אבל הכירו בטעויות שלכם

רבים נוטים לראות הודאה בטעות כסימן לחולשה. זו אחת הסיבות לכך שהורים (ואנשים בכלל) מנסים לעיתים להתחמק מאחריות. אבל האמת היא שהודאה בטעות היא סימן לכוח, לא לחולשה. כאשר אנחנו מכירים בכך שעשינו טעות, אנחנו מלמדים את ילדינו שלהכיר בטעויות וללמוד מהן זה חלק טבעי מהחיים.

אז מה כן?

במקום להתחמק מאחריות, נסו: “אני יודע שלא הייתי צריך לדבר אליך כך. זה לא היה נכון מצדי.” גישה זו מעודדת גם את הילד להכיר בטעויותיו וללמוד מהן, בצורה בטוחה ומכילה.

עוד דוגמה: אם צעקתם על הילד מתוך כעס, גשו אליו לאחר שנרגעתם ואמרו: ” אני מצטער שהתפרצתי, זה לא היה במקום. הייתי עייף וכעסתי, אבל זה לא מצדיק את מה שעשיתי. אני אלמד להיות יותר סבלני.” אמירה כזו יכולה לחולל שינוי דרמטי בקשר עם הילד.

בשורה התחתונה

כן, הורות זה לא פשוט, וקורה הרבה שבתוך סיטואציות מרגיזות או מתסכלות, כל מה שאנחנו רוצים לעשות זה להגיב – באותו רגע קשה לנו לחשוב בדיוק על הניסוח המתאים. אבל חשוב לזכור שלכל מילה שאנחנו בוחרים יש כוח לעצב את עולמו הפנימי של הילד: או לבנות, או במקרים מסוימים גם להרוס. אם נעשה מאמץ להימנע מביטויים מרחיקים ונשתדל לאמץ גישות חיוביות ומכילות, נוכל ליצור סביבה תומכת, אוהבת ומקדמת עבור הילדים שלנו.

הפוסט איך לדבר עם הילדים בצורה שתחזק את הקשר הרגשי הופיע לראשונה ב-קטיה אייזנמן כלים למשפחה פורחת.