למה?

כי לפעמים אנחנו מארחים, ומגיעים אלינו אנשים חדשים שהילדים לא מכירים; ולפעמים אנחנו מתארחים בבית של אנשים שהם לא מכירים. הם צריכים לשבת ליד השולחן ולאכול אוכל שהם אולי לא מכירים את הטעמים או את הריחות שלהם. גם קולות דיבור חזקים מדי יכולים לאתגר, או שיחות שמתנהלות במקביל מעל הראשים שלהם…

כל הדברים האלה יכולים לאתגר כל אדם, גם מבוגרים וגם ילדים – ובמיוחד ילדים על הרצף.

ומה עם ההורים? גם הם עלולים למצוא את עצמם מתמודדים עם אתגרים בארוחת החג. למשל, כשקרובי משפחה רחוקים פתאום רואים את הילד ומתחילים לשאול שאלות לא נוחות ולא נעימות (“מה, הוא לא כמו כולם?”; “הכול בסדר איתו?”; “למה הוא לא מפסיק להתנדנד?”). אם מדובר בהורים שעדיין מתמודדים עם הבשורה על האבחון ולא כל כך פתוחים לדבר על הנושא, אז זה יכול ליצור מתח מסוים גם להורים.

יש לכם ילד על הרצף וארוחת החג המתקרבת מעוררת בכם יותר חרדה מהתרגשות? הנה כמה טיפים שיכולים לעזור:

אם אתם מארחים – זכיתם ביתרון הביתיות

הארוחה המשפחתית הגדולה מתקיימת אצלכם בבית? אתם כבר במצב טוב, כי זה חלל שהילד מכיר ומרגיש בו נוח.

• אפשר לסכם איתו מראש ש”זה בסדר לקום מהשולחן כשלא נוח לך” ולאפשר לו ללכת לשחק בחדר שלו או בפינת המשחקים הקבועה.
• חשוב לדאוג שבשולחן יהיה האוכל שהוא אוהב (לפחות מאכל או שניים).
• וכמובן לבצע הכנה מוקדמת: להכין אותו לכך שיגיעו אנשים, לספר לו מי הם, כמה הם וכו’.
• עבור ילדים שיש להם בעיה חושית כלשהי אבל כן רוצים לשבת בשולחן, אפשר מראש להכין אוזניות שמונעות רעש ולתת לילד את האפשרות להשתמש בהן לכשיחליט.

אם אתם מתארחים בבית אחר

זה מצב מורכב יותר, אבל עדיין אפשר להתמודד איתו.

• קודם כל, למרות שזה לא הבית שלכם, עדיין כדאי לדאוג לחלל ייעודי בבית שהילד יוכל לגשת אליו כשהוא מרגיש מוצף.
  אם מתארחים בבית מוכר, למשל של סבא וסבתא או בית אחר שהילד כבר מכיר, מצוין! – אפשר לדבר מראש עם סבא וסבתא כדי לארגן עבורו פינה או חדר.
  אם מתארחים אצל דודים רחוקים, בבית לא מוכר, חשוב מאוד להגיע קצת לפני הזמן כדי לעשות סיור כהכנה מוקדם (ולא כשכל האורחים כבר יושבים ומדברים סביב השולחן). בפרט אם מדובר בילד שנמצא בתהליך גמילה, צריך להראות לו איפה נמצאים השירותים ולומר לו שכאן הוא יכול לעשות כשהוא צריך.
• גם במקרה הזה, אם מדובר בילד עם בעיה חושית, אפשר להביא איתכם אוזניות מונעות רעש ולתת לו את האפשרות להשתמש בהן לכשיחליט.
• אני גם ממליצה להביא איתכם לארוחת החג משחק כלשהו שהילד אוהב. זה יכול להיות טאבלט או סמארטפון (כמובן עם סוללה טעונה במלואה + להביא מטען למקרה הצורך), ואם מתארחים אצל משפחה שומרת מסורת, אז משחק, בובה או ספר. המטרה היא שיהיה משהו שהילד יוכל להתעסק בו ברגע שירצה לקום מהשולחן. יכול להיות שכדאי לחשוב על משחק שאפשר לשתף בו ילדים אחרים שהגיעו לארוחת החג, אבל מה שחשוב ליצור סביבה נוחה וטובה עבור הילד על הרצף: הוא נמצא בסביבה שהוא פחות מכיר, ולכן רצוי שלפחות יהיה לו משחק מוכר.
• אם הילד לא מצליח להרגיע את עצמו, הוא מוצף וקשה לו, חשוב מאוד להבין שזה הזמן לקום וללכת. גם אם מאוד נחמד סביב השולחן, גם אם עדיין לא הוגש הקינוח, וגם אם אתם בדיוק באמצע סיפור מצחיק על משהו שקרה בעבודה – אל תמשכו את הזמן. לא “עוד עשר דקות”. לא “עוד משחק אחד”. אם הוא הגיע לסיטואציה שבה כל מה שהבאתם איתכם כבר לא עוזר לו – לא המשחק, לא האוזניות… – הבינו את הצורך שלו ולכו.
• גם כשמתארחים בבית אחר, תוכלו לתאם עם המארחים שתהיה על השולחן לפחות מנה אחת שהילד מכיר ואוהב. אבל שימו לב: לא שהם יכינו את מה שהילד אוהב, אלא אתם. לפעמים תבלין אחר, העובדה שזאת לא היד של אמא או אפילו הנראות החיצונית של המאכל קצת שונה – כל אלה יכולים לגרום לילד להימנע מלאכול.
  אני אפילו מציעה שזו לא תהיה כמות קטנה בסגנון “הנה, הכנו לך צלחת במיוחד בשבילך”, אלא ממש להכין כמות גדולה, לשים אותה בקערה יפה בראש השולחן ולהציע את המנה הזו לכל האורחים – וכך הילד לא ירגיש זר או לא נעים, אלא רגיל לגמרי. הנה, זה האוכל שהוא מכיר מהבית, שאמא הכינה, אז אפשר לאכול מזה.
• עוד הצעה שאולי תישמע שנויה במחלוקת אבל אני מאוד ממליצה עליה דווקא בהקשר של ארוחת חג עם ילד על הרצף – לקחת איתכם חטיפים ודברים מתוקים. כי בואו, ארוחת החג היא לא הזמן לחנך את הילד. זה הזמן ליצור אווירה הכי נוחה לו, ולקחת בחשבון שיהיה לו קשה בגלל כל מה שהוזכר קודם. אם הוא ירצה לאכול חטיף אהוב במקום את הלזניה של דודה סימה, תנו לו.

עוד שני טיפים כלליים

ההצעות הבאות רלוונטיות לשני המקרים:

• יכול להיות שסיפור חברתי יכול לעזור בהכנה המוקדמת של הילד, בעיקר הוא עדיין בגיל גן. אפשר להתחיל עם הסיפור יומיים-שלושה לפני החג, להביא אותו איתכם לארוחה, ולהגיד “הנה, זוכר את הסיפור? הנה דוד אריה, הנה דודה סימה פה”…
• שמרו על הגבולות של הילדים שלכם. יש דודים ודודות שלא ראו ילדים קטנים כבר הרבה זמן ומייד רוצים לצבוט, לחבק, לכווצ’ץ’ את הילד… אבל הגבולות של הגוף הם חשובים. תמיד. אם הילד לא מכיר את המבוגר, אז הוא לא חייב לחבק אותו. הוא לא חייב לנשק דודה שהוא פוגש פעם בשנה. הוא לא חייב לשבת על הברכיים של דוד שהוא לא מכיר. אם מישהו מגיע לחבק, אפשר לשאול את הילד אם זה בסדר, אם זה נעים לו. רצוי אפילו לעשות את זה עוד קודם, למשל: “כשנגיע, תרצה שיחבקו אותך או שתרצה שאני אעזור לך?”, ובמקרה כזה תהיו שם בשבילו, כמו מגן אנושי ששומר עליו, ותאמרו לאנשים אחרים שזה פחות מתאים.

אפשר להפוך את ארוחת החג לחוויה חיובית עבור כולם

המטרה של כולנו בערב חג היא ליהנות מהביחד, ולא להיכנס למאבקים סביב השולחן. כשאנחנו מתכוננים מראש, מתחשבים בצרכים של הילד ושומרים עליו מפני הצפה, אנחנו גם מגנים עליו וגם מאפשרים לעצמנו לחוות חג רגוע יותר. זה נכון לילדים על הרצף, ובעצם… זה נכון לכל ילד.

המלצה אחרונה: גזרו ושמרו את הדברים הללו. רשימת הטיפים הזו נכתבה לרגל ארוחת ראש השנה, אבל בעצם מתאימה לכל ארוחת חג, סעודת שבת או אירועים משפחתיים גדולים.

אני מאחלת לכם חג שמח ושנה טובה, ואם תרגישו שאתם זקוקים לעוד כלים כדי להפוך את המשפחה שלכם לשקטה ופורחת יותר – אני כאן בשבילכם. מוזמנים לפנות אליי לשיחת היכרות אישית, ויחד נמצא את הדרך שהכי מתאימה לכם.

הפוסט איך לעבור ארוחת חג עם ילד על הרצף (ועם ילדים בכלל) הופיע לראשונה ב-קטיה אייזנמן כלים למשפחה פורחת.

נשמע מוכר? אתם ממש לא לבד, ואתם בטח שלא ההורים הכי גרועים בעולם! הרגעים האלה של קושי בפרידה של הבוקר קורים להרבה מאוד הורים וילדים, והם טבעיים לגמרי. החדשות הטובות הן שיש דרכים להפוך את הבקרים לפחות דרמטיים ולתת גם לילד וגם לכם הרבה יותר ביטחון ושקט.

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להיפרד בבוקר ביתר קלות:

הכנה מוקדמת

עוד לפני היום הראשון, דברו בבית על הגן החדש: ספרו לילד מי יהיו שם, מה עושים במהלך היום, איך נפרדים בבוקר ונפגשים שוב בסוף היום. השיחה צריכה להיות רגועה וקצרה, בגובה העיניים של הילד.

אפשר לשלב אלמנטים מעשיים: להראות תמונה של הגן, להכיר את השמות של הצוות, להסביר את סדר היום (“בבוקר משחקים, אחרי זה אוכלים, ואז עושים יצירה…”) כדי להפחית את חוסר הוודאות.

השתמשו בסיפורים ובספרים

ספרי ילדים שעוסקים בפרידה ובהתמודדות עם געגוע הם כלי מצוין. ילדים מתחברים לסיפורים, ולומדים מהם שאחרים מרגישים דברים דומים. זה יכול להיות ספר על גיבור קטן שמתגעגע בבוקר אבל מגלה שהיום עובר בכיף, או סיפור שמראה שההורה תמיד חוזר בסוף היום. שיחה קצרה אחרי הקריאה עוזרת לחבר בין הסיפור לחיים של הילד.

בנו טקס פרידה קבוע 

טקס פרידה קצר ועקבי בכל בוקר נותן לילד ביטחון. זה יכול להיות חיבוק ונשיקה, משפט קבוע (“אני אוהב אותך, נתראה אחרי הצהריים”), או אפילו דקלום בחרוזים או משחק קטן שהופך לרגע שהילד מצפה לו. בחרו מה שתבחרו, העיקר שתהיו עקביים ותעשו את זה בכל בוקר – כי כשהילד יודע בדיוק מה יקרה, הוא מרגיש בטוח יותר.

אל תמשכו את רגע הפרידה, אבל גם אל תלכו בפתאומיות

אני רואה לפעמים שהורים מביאים את הילד לגן וכשהוא מתחנן שהם לא ילכו – הם נשארים, ונשארים, ונשארים… אז בואו נעשה סדר: 

כן, בהחלט רצוי להישאר כמה דקות כדי לתת לילד להרגיש מוגן. מצד שני, לא כדאי להאריך את רגע הפרידה עד אינסוף. דווקא פרידה ארוכה מדי יכולה להקשות עליו יותר. ועם זאת, גם היעלמות פתאומית עלולה לערער את תחושת הביטחון. אין תשובה אחת קבועה לכולם – אתם פשוט צריכים למצוא את האיזון שמתאים לילד שלכם, ולהקפיד עליו מדי יום.

האמינו ביכולת של הילד

ילדים לומדים המון מהשיקוף שאנחנו נותנים להם. כשאתם משדרים אמונה וביטחון (“אני יודעת שאתה יכול להתמודד, ואני אחזור לקחת אותך אחרי הגן”), זה מחזק את תחושת המסוגלות שלו. גם אם הוא בוכה, זה לא אומר שהוא לא מצליח – אלא שהוא עובר תהליך תקין וטבעי.

סבלנות לעצמנו, לא רק לילדים

זוכרים שהתחלנו ב”אתם מרגישים שאתם ההורים הכי גרועים בעולם”? זה משום שלמרות שאנחנו מבוגרים, הפרידה קשה גם לנו ההורים, במיוחד כשאנחנו רואים את הילד בוכה. 

וזה בסדר.

כן, זה בסדר להרגיש עצב, אשמה או דאגה. דברו על זה עם בן/בת הזוג, עם חברים או עם הצוות בגן, כדי שגם אתם תזכו לתמיכה. רק השתדלו להימנע מלהעביר לילד את הלחץ שלכם. ילדים מרגישים הכול.

שמירה על שגרה וביטחון רגשי

שגרה יומיומית יציבה בבית, כמו שעת שינה קבועה, ארוחת ערב מסודרת, זמן איכות קצר להקשבה – עוזרת לילד להרגיש שיש לו בסיס בטוח. הקפידו לדבר איתו בערב על מה שהיה בגן, לשאול איך הרגיש, לשבח אותו על מאמצים קטנים (“שמתי לב שהבוקר נפרדת יפה יותר מאתמול”), ולתת מקום גם לרגשות פחות נעימים.

מתי לפנות לייעוץ מקצועי?

אם אתם מרגישים שהקושי נמשך מעבר לחודש או חודשיים, או מתבטא בתסמינים נוספים (קשיי שינה משמעותיים, חוסר תיאבון, מצוקה חריפה לאורך כל היום), מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע: הצוות החינוכי או מנתחת התנהגות. לפעמים שיחה קצרה והדרכה אישית עושים שינוי גדול.

והכי חשוב לזכור:

נכון, פרידה מהילד בבוקר יכולה להיות קשה לכל הצדדים. זה אתגר אמיתי, אבל יחד עם זאת הפרידה היא גם הזדמנות ללמד אותו מיומנויות רגשיות שילוו אותו כל החיים: איך להתמודד עם שינוי, איך להתגעגע וגם איך להיפרד. אבל עם סבלנות, עקביות והרבה אהבה – אני מבטיחה שזה יהיה קל יותר. גם לילד וגם לכם.

להורדת קובץ עם אפשרויות פרידה לחצו כאן

הפוסט פרידה בגן: טיפים להקלה על הרגעים המאתגרים של הבוקר הופיע לראשונה ב-קטיה אייזנמן כלים למשפחה פורחת.

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לעזור לילד להסתגל לגן החדש:

קחו את הזמן ואל תמהרו ללכת

בימים הראשונים נסו לא למהר. תאמינו לי, בעבודה יבינו אתכם. תנו לעצמם אפשרות להישאר עוד כמה דקות בגן, תנו לילד להתרגל לאווירה – ושיראה שאתם לא נעלמים בבת אחת. עצם הנוכחות שלכם, גם אם שקטה ולא מתערבת, אמורה לטעת בו את הבסיס למה שיהפוך בהמשך לתחושת ביטחון גם כשלא תהיו שם פיזית.

הכירו יחד את המרחב החדש

לפני או בזמן ימי ההסתגלות, עשו איתו סיבוב בגן. תראו לו את השירותים, את פינת המשחקים, את החצר. בואו נודה בזה, גם כשאנחנו נכנסים למקום שאנחנו לא מכירים, אנחנו נוטים להירגע רק אחרי שאנחנו מתרגלים למיקום של כל דבר. בדיוק כך גם ילדים: הם נרגעים יותר כשהם יודעים איפה נמצא כל דבר.

הכירו לו את הצוות

חשוב שהילד יידע מי האנשים שאפשר לפנות אליהם. הציגו לו את הגננת, הסייעות, ואם יש בצוות עוד אנשי או נשות מקצוע שיעבדו איתו באופן קבוע כמו מנתחת התנהגות. תנו לו להבין שיש שם מבוגרים שאכפת להם ממנו ושאליהם הוא יכול לפנות אם קשה לו.

תרגלו עצמאות בבית

כדאי לעודד את הילד להתנסות בבית בפעולות שיצטרך לעשות בגן: לפתוח ולסגור את קופסת האוכל, להוציא את הבקבוק, לתלות את התיק במקום קבוע וכו’. פעולות קטנות כאלה מחזקות תחושת מסוגלות ונותנות לו ביטחון שהוא כבר יודע מה לעשות.

שגרה וביטחון רגשי

ילדים אוהבים יציבות, ובמיוחד ילדים על הספקטרום. על אחת כמה וכמה בימי ההסתגלות הראשונים לגן החדש, חשוב עוד יותר לשמור על סדר יום מוכר בבית: שעות שינה קבועות, טקס ערב קבוע. בסוף כל יום, דברו איתו על מה שעבר עליו – בלי לחפור, אלא בהקשבה. תנו מקום לסיפורים ולרגשות, גם אם הם של שמחה וגם אם הם של קושי.

סבלנות, סבלנות, סבלנות

זכרו: הסתגלות היא תהליך. יש ילדים שמתחברים מהר ויש כאלה שזקוקים ליותר זמן – ובכל מקרה זה לגמרי בסדר. אם תיתנו לילד תמיכה, סבלנות והרבה אמון, הוא ימצא את המקום שלו בגן החדש.

וטיפ אחרון

אם אתם מרגישים שהקושי בהסתגלות לגן מתמשך מעבר לכמה שבועות, כדאי להתייעץ עם הצוות החינוכי או עם אנשי מקצוע כמו מנתחת התנהגות. יש מקרים שבהם שיחה קצרה והכוונה נכונה יכולות לשנות את כל החוויה.

הפוסט איך לעזור לילד להסתגל לגן חדש? הופיע לראשונה ב-קטיה אייזנמן כלים למשפחה פורחת.