אתם עומדים בכניסה לגן. הילד מחזיק חזק ביד שלכם עם דמעות בעיניים.
אתם מנסים לחייך ולומר בקול רגוע: “יהיה לך כיף, אני אחזור לקחת אותך אחרי הצהריים”.
אבל הילד נאחז בכם, בוכה. “אל תלכו!”, הוא צורח, והלב שלכם נקרע.
בשלב מסוים הגננת ניגשת ומנסה לעזור, אבל הרגע הזה מרגיש אינסופי. בסופו של דבר אתם יוצאים מהגן בלב כבד, תוהים אם עשיתם משהו לא נכון ומרגישים כמו ההורים הכי גרועים בעולם.
נשמע מוכר? אתם ממש לא לבד, ואתם בטח שלא ההורים הכי גרועים בעולם! הרגעים האלה של קושי בפרידה של הבוקר קורים להרבה מאוד הורים וילדים, והם טבעיים לגמרי. החדשות הטובות הן שיש דרכים להפוך את הבקרים לפחות דרמטיים ולתת גם לילד וגם לכם הרבה יותר ביטחון ושקט.
הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להיפרד בבוקר ביתר קלות:
הכנה מוקדמת
עוד לפני היום הראשון, דברו בבית על הגן החדש: ספרו לילד מי יהיו שם, מה עושים במהלך היום, איך נפרדים בבוקר ונפגשים שוב בסוף היום. השיחה צריכה להיות רגועה וקצרה, בגובה העיניים של הילד.
אפשר לשלב אלמנטים מעשיים: להראות תמונה של הגן, להכיר את השמות של הצוות, להסביר את סדר היום (“בבוקר משחקים, אחרי זה אוכלים, ואז עושים יצירה…”) כדי להפחית את חוסר הוודאות.
השתמשו בסיפורים ובספרים
ספרי ילדים שעוסקים בפרידה ובהתמודדות עם געגוע הם כלי מצוין. ילדים מתחברים לסיפורים, ולומדים מהם שאחרים מרגישים דברים דומים. זה יכול להיות ספר על גיבור קטן שמתגעגע בבוקר אבל מגלה שהיום עובר בכיף, או סיפור שמראה שההורה תמיד חוזר בסוף היום. שיחה קצרה אחרי הקריאה עוזרת לחבר בין הסיפור לחיים של הילד.
בנו טקס פרידה קבוע
טקס פרידה קצר ועקבי בכל בוקר נותן לילד ביטחון. זה יכול להיות חיבוק ונשיקה, משפט קבוע (“אני אוהב אותך, נתראה אחרי הצהריים”), או אפילו דקלום בחרוזים או משחק קטן שהופך לרגע שהילד מצפה לו. בחרו מה שתבחרו, העיקר שתהיו עקביים ותעשו את זה בכל בוקר – כי כשהילד יודע בדיוק מה יקרה, הוא מרגיש בטוח יותר.
אל תמשכו את רגע הפרידה, אבל גם אל תלכו בפתאומיות
אני רואה לפעמים שהורים מביאים את הילד לגן וכשהוא מתחנן שהם לא ילכו – הם נשארים, ונשארים, ונשארים… אז בואו נעשה סדר:
כן, בהחלט רצוי להישאר כמה דקות כדי לתת לילד להרגיש מוגן. מצד שני, לא כדאי להאריך את רגע הפרידה עד אינסוף. דווקא פרידה ארוכה מדי יכולה להקשות עליו יותר. ועם זאת, גם היעלמות פתאומית עלולה לערער את תחושת הביטחון. אין תשובה אחת קבועה לכולם – אתם פשוט צריכים למצוא את האיזון שמתאים לילד שלכם, ולהקפיד עליו מדי יום.
האמינו ביכולת של הילד
ילדים לומדים המון מהשיקוף שאנחנו נותנים להם. כשאתם משדרים אמונה וביטחון (“אני יודעת שאתה יכול להתמודד, ואני אחזור לקחת אותך אחרי הגן”), זה מחזק את תחושת המסוגלות שלו. גם אם הוא בוכה, זה לא אומר שהוא לא מצליח – אלא שהוא עובר תהליך תקין וטבעי.
סבלנות לעצמנו, לא רק לילדים
זוכרים שהתחלנו ב”אתם מרגישים שאתם ההורים הכי גרועים בעולם”? זה משום שלמרות שאנחנו מבוגרים, הפרידה קשה גם לנו ההורים, במיוחד כשאנחנו רואים את הילד בוכה.
וזה בסדר.
כן, זה בסדר להרגיש עצב, אשמה או דאגה. דברו על זה עם בן/בת הזוג, עם חברים או עם הצוות בגן, כדי שגם אתם תזכו לתמיכה. רק השתדלו להימנע מלהעביר לילד את הלחץ שלכם. ילדים מרגישים הכול.
שמירה על שגרה וביטחון רגשי
שגרה יומיומית יציבה בבית, כמו שעת שינה קבועה, ארוחת ערב מסודרת, זמן איכות קצר להקשבה – עוזרת לילד להרגיש שיש לו בסיס בטוח. הקפידו לדבר איתו בערב על מה שהיה בגן, לשאול איך הרגיש, לשבח אותו על מאמצים קטנים (“שמתי לב שהבוקר נפרדת יפה יותר מאתמול”), ולתת מקום גם לרגשות פחות נעימים.
מתי לפנות לייעוץ מקצועי?
אם אתם מרגישים שהקושי נמשך מעבר לחודש או חודשיים, או מתבטא בתסמינים נוספים (קשיי שינה משמעותיים, חוסר תיאבון, מצוקה חריפה לאורך כל היום), מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע: הצוות החינוכי או מנתחת התנהגות. לפעמים שיחה קצרה והדרכה אישית עושים שינוי גדול.
והכי חשוב לזכור:
נכון, פרידה מהילד בבוקר יכולה להיות קשה לכל הצדדים. זה אתגר אמיתי, אבל יחד עם זאת הפרידה היא גם הזדמנות ללמד אותו מיומנויות רגשיות שילוו אותו כל החיים: איך להתמודד עם שינוי, איך להתגעגע וגם איך להיפרד. אבל עם סבלנות, עקביות והרבה אהבה – אני מבטיחה שזה יהיה קל יותר. גם לילד וגם לכם.
להורדת קובץ עם אפשרויות פרידה לחצו כאן
